כל כך קשה לנו לפעמים לכבד את עצמנו....
הפילוסופיה האינדיאנית מלמדת אותנו לכבד כל אדם, כל חיה, כל צמח, כל יצור נברא.
לכבד את נקודת מבטו, את דרכו, את הבחירות שלו, את יכולתו לעשות או לא לעשות כך או אחרת.
לכבד את האמת שלו.
כי הרי אין אמת אחת. לכל אחד ישנה האמת שלו, שהיא תוצאה של רבדים רבים- גנטיקה, נסיבות חייו, הפירושים שהוא נתן ונותן לאירועי חייו, המקום והבית בו גדל...
דרך אמת זו הוא חושב, מרגיש, מתבונן, מדבר, פועל.
לכבד כל משתתף במעגל זהו אחד מעמודי התווך של מהות המעגל.
במעגל אין היררכיה (להבדיל מפירמידה בה מתקיימים עליונים ונחותים)
במעגל כולם שווים בחשיבותם ובערכם.
ככל שיתאפשר ביטוי אותנטי לכל חלק במעגל, כך הוא יגדל, יתפתח, יצמח וידייק את דרכו, כך יהיה במיטבו ויתרום למעגל כולו.
כך יהיה חופשי להיות הוא.
כמה זה קשה לנו לכבד אדם שאיננו אנחנו.
כמה זה קשה לנו לכבד את עצמנו...
כמה ציפיות "מזדחלות " פנימה לתוך מערכות היחסים שלנו בעיקר לאלה החשובות לנו ביותר
ציפיות שתבין אותי בלי שאומר לך בכנות למה אני זקוקה
ציפיות שתעשה מה שאני אומרת כי אני יודעת, כי אני צודקת
ציפיות שתהיה כמוני, שתשתנה ותתאים בדיוק לפנטזיה שלי
ציפיות שתיתן לי לפחות כמו שאני נותנת לך
ציפיות שתיתן מענה לכל צרכיי בדרך שלי
כמה ציפיות בתחפושות שונות מתנחלות להן בדו שיח הפנימי שלנו
ובעצם כך מקבעות אותנו ל "איך הדברים צריכים להיות ".
מרחיקות אותנו למעשה ממה שאנחנו הכי רוצים...
הפילוסופיה האינדיאנית מציעה לנו להכיר את חלקי המעגל הפנימי שלנו, להקשיב, להיות ערים ומודעים לדרך שלנו, להעז להעניק חופש לרגשות שלנו מתוך יראת כבוד.
ובאותה מידה להעניק כל זאת לאחר.
בתמונה: 13 אמהות השבט המייצגות את מעגל 13 הצבעים.