היכלי התודות
"איך את עושה את זה?" היא שאלה אותי "איך את מוצאת בכל דבר משהו להודות עליו, חלון חדש להתבונן דרכו, המחולל פתח ליצירתיות, אהבה, שמחה וחיות?
"אני בוחרת בזה" עניתי לה.
אני משקיעה בזה את מלוא תשומת הלב שלי, אני מחויבת לזה.
20 שנים אני חוקרת, לומדת, מתרגלת, מתאמנת, בוכה, צוחקת, נופלת, קמה ומתבוננת בכל קשת הרגשות והתחושות העולות בתוכי...
נוכחת גם כשקשה מאוד. אני בוחרת למקד את תשומת ליבי במה ש"כן", במה ש"יש", ב"טוב" שלעיתים מסתתר מאחור - ולהודות עליו.
אני צועדת בנתיב בו בחרתי אז, לפני 20 שנים, כשהתפרק עולמי.
מקשיבה ללחש קולי הפנימי האומר:
"כל מה שאת מזינה גדל. מה את בוחרת להזין, להגדיל ולהעצים, למרות הנסיבות?"
הכרת תודה הינה דרך התבוננות המחדדת את היכולת לזהות את "המתנות" וההזדמנויות שהחיים מביאים אלינו בדרכים שונות. זו דרך לטפח את המודעות שלנו לחוויות מעצימות ולמקד את תשומת ליבנו במחשבות, ברגשות, במילים, בפעולות ובנתיבים בהם אנו בוחרים לצעוד.
דרך הנגישה לכל אדם הבוחר בה.
שהרי בכל רגע נתון יש לנו את זכות הבחירה:
האם להיות שותפים ליצירת חיינו, לראות את ה"יש", לחוות את ה"כן", למצוא את הטוב הקיים בכל דבר, לפתח יכולת התבוננות, חדשה, רחבה, שונה מה"רגיל" שלנו...
או
להיות שבויים במחשבות כמו "אין לי", "חסר לי", "למה דווקא לי?", "רק ככה זה צריך להיות" "כן, אבל", "אני צודק", "זה בגללם"...
איך יראו חיינו כשנבחר להודות על "הזדמנויות הנקרות בדרכנו", גם סערות, משברים וקשיים, נראה בהן זמן לשינוי והתפתחות, אפשרות לחוות רגשות ותחושות חדשים במקום להישאב למרירות תסכול ורחמים עצמיים?
האם ישנה עוד דרך שבה אני יכול/ה לראות, לשמוע, לחוש, לחוות את "זה"?
לאורך השנים כתבתי מאות תודות שהפכו למסרים ונאספו ל"היכל התודות".
היכל התודות מציע נקודות מבט חדשות באמצעות תודות מעוררות מחשבה והשראה הנוגעות בכל תחום בחיינו.
אני מזמינה אותך, לשלוף בכל בוקר "סוכריה" מההיכל אשר תלווה אותך במהלך היום עם נקודת מבט אחרת...
מסר אחד בכל יום שיעלה בך חיוך, רעיון חדש, חיבור למשמעות עמוקה עבורך, השראה לכל היום!
באהבה ובהודיה
טל מרים ניסים