על המובן מאליו

על המובן מאליו

זֶה קוֹרֶה כָּל הַזְּמַן בְּגַן עֵדֶן / חפיז

זֶה קוֹרֶה כָּל הַזְּמַן בְּגַן עֵדֶן,

וְיוֹם אֶחָד זֶה יִקְרֶה כָּאן שׁוּב

עַל הָאֲדָמָה-

שֶׁהַגֶּבֶר וְהָאִשָּׁה שֶׁנִּשְּׂאוּ

וְהַגֶּבֶר שֶׁאוֹהֵב גֶּבֶר,

וְהָאִשָּׁה שֶׁתִּתֵּן אוֹר לִרְעוּתָהּ,

יִכְרְעוּ עַל בִּרְכָּם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת

וּכְשֶׁיָּדָם אוֹחֶזֶת כֹּה בְּרַכּוּת בְּיַד אֲהוּבֵיהֶם

יֹאמְרוּ בְּכֵנוּת וּדְמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶם,

"יַקִּירִי, אֵיךְ אוּכַל לֶאֱהָבְךָ יוֹתֵר?

אֵיךְ אוּכַל לִהְיוֹת יוֹתֵר נָדִיב?"

כל כך הרבה נכתב ונאמר כבר על המובן מאליו, על מה שכבר "יש" לנו ולכאורה כבר אין צורך ל"עסוק" בו יותר ...

כל כך מהר אנחנו מתרגלים למצבים בחיינו במיוחד אלה הטובים, הנוחים, ה"שווים"...

כל כך מהר אנחנו שוכחים שמה שיש לנו עכשיו (או לפחות חלקו) עד לא מזמן היה חלום, שהשקענו בהגשמתו כל כך הרבה אנרגיה. מערכות יחסים, זוגיות, בית, ילדים, בריאות, לימודים, עבודה חדשה, אהבה טובה, משכורת ראויה, הערכה, מכונית חדשה...

כל כך מהר במרוץ הזה של החיים, אנחנו שוכחים שבכל מערכת יחסים שאנו ממש רוצים שתישאר טובה ומטיבה (בעיקר עם עצמנו) נדרשים טיפוח, השקעה, הזנה, רכות... אהבה.

ורובנו כבר יודעים שהחיים שבירים כל כך וברגע אחד בודד, הכל יכול להשתנות.

וכל "המובן מאליו" הזה, כבר לא יהיה רלוונטי עוד...

ומה האהבה הייתה אומרת עכשיו?

עכשיו, עכשיו ברגע זה, היו מוליך של אהבה לכל מה ש"יש".

וותרו על "הנהלת החשבונות" של מה שאין או "היה צריך להיות אחרת".

הנכיחו את האהבה בכל מה שחשוב לכם באמת.